החלטה בתיק בש"א 171193/08

            הבקשה וטענות הצדדים

1.         בפני בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת, בהתאם לחוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001 (להלן: "החוק למניעת הטרדה מאיימת" או "החוק"), שהוגשה על ידי המבקשים כנגד המשיב.

2.         המבקשים, מעין הגר ורמי אטיאס (להלן: "המבקשים"), שכרו מהמשיב, זאב פרומן (להלן: "המשיב"), בית המצוי במושב אביאל, בהתאם להסכם השכירות מיום 1.12.07 שצורף כנספח א' לבקשה (להלן: "ההסכם").

3.         על פי ההסכם, תקופת השכירות הינה למשך 5 שנים, מיום 1.2.2008 ועד ליום 1.2.2012.

ברישא להסכם, מתואר המושכר כדלקמן: "... בית אליו צמודה חצר שגבולותיה הכביש הראשי מחד ומחסנים על גבול החלקה החקלאית מאידך, הנמצא במושב אביאל..." (להלן: "המושכר").

4.         המבקשים טוענים כי המשיב מציק להם, מטריד ומאיים עליהם, נוהג באלימות, יוצר מטרדי רעש וזיהום על ידי הפעלה מכוונת של טרקטור שלא לצורך בסמוך לביתם, מפזר כלים חקלאיים והכל תוך הסגת גבול במושכר, כמפורט בסעיף 3 לבקשה על סעיפי המשנה שבו.

המבקשים הוסיפו וציינו כי המשיב הגיש כנגדם תביעת פינוי וכי הינו מטריד את מנוחתם, גורם להם לנזקים ומסיג את גבולם בניגוד להסכם השכירות, על מנת לגרום להם לעזוב את המושכר.

5.         הבקשה הוגשה ביום 17.8.08, והובאה בפני כב' השופט שינמן אשר ציין בהחלטתו כי לא ברור מדוע המבקשים לא נקטו, מאז יום 22.4.08, בבקשה לסעד אזרחי, למניעת פגיעה בזכויותיהם, שכן נראה כי: "... הסעד הנכון יותר הינו, צו מניעה זמני, כדי למנוע כניסה לשטח שבחזקת המבקשים, מאשר צו למניעת הטרדה מאיימת (מבלי שיהיה בכך עמדה האם יש ליתן צו מניעה כזה)...".

6.         בהודעתם מיום 14.9.08, הודיעו המבקשים כי ברצונם להמשיך בהליך, במסגרת הבקשה דנן. יחד עם זאת, המבקשים ציינו בהודעתם כדלקמן: "המבקשים מאמצים את עמדתם של השופטים שיינמן ומסראווה ומבקשים כי הבקשה לצו מניעה תידון הן לפי תקנות סדר הדין האזרחי והן לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת...".

7.         המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי דינה להדחות על הסף, מחמת שהמבקשים עצמם מודים כי ההליך שנקטו, אינו ההליך הנכון ואין בפני בית המשפט, בקשה לצו מניעה זמני או תביעה לצו מניעה קבוע.

כן טוען המשיב כי דין הבקשה להדחות מחמת שיהוי ומניעות שכן מטרת הבקשה, נסיון לקבל צו מניעה "בדלת האחורית", וזאת לאחר שהמשיב הגיש כנגד המבקשים, תביעת פינוי. לגופו של עניין, המשיב מכחיש את הארועים הנטענים בבקשה וטוען כי בכל מקרה, המעשים הנטענים, והמוכחשים על ידו, אינם בגדר "הטרדה מאיימת".

המשיב מציין כי עצם העובדה שהמבקשים לא פנו, משך למעלה מארבעה חודשים, לבית המשפט, כמו גם העובדה שהתלונות שהוגשו למשטרה, נסגרו מחוסר ראיות, מלמדת כי אין מדובר בארועים העולים כדי הטרדה מאיימת.

המשיב מציין כי מדובר במושכר המצוי בלב יישוב חקלאי וכי למשיב עצמו, שטחים חקלאיים, כך שבקשת המבקשים, נועדה לרמוס את זכותו לעשות שימוש בנחלתו ובכלים החקלאיים שברשותו. עוד טוען המשיב כי טענותיהם של המבקשים, בכל הנוגע לצמחייה הקיימת במושכר, אינן עולות כדי הטרדה מאיימת וכי המשיב נאלץ לטפל בעצמו במפגעים שנוצרו במקום ולמנוע מענפי העץ, להגיע לכבל החשמל, וזאת משום שהמבקשים מפרים את הסכם השכירות, המחייב אותם לטפל בצמחייה.

המשיב מוסיף ומציין כי מערכת ההשקיה, לכל שטח הנחלה והמטעים, מצויה בחצר המושכר, לפיכך הינו נאלץ להיכנס לשטח החצר, לצורך פתיחה וסגירה של זרם המים.

אשר לטענת המבקשים בנוגע לציוד המושכר, הכחיש המשיב כי צילם את פנים המושכר וטען כי מימש את זכותו החוקית, לצלם מבחוץ את המושכר וגבולותיו, לרבות תוספות בלתי חוקיות שבנו המבקשים ואת הצמחייה המוזנחת לצורך ההליך המשפטי בתביעת הפינוי.

8.         ביום 23.9.08, התקיים דיון במעמד הצדדים.

לצערי, נסיון להביא את הצדדים לידי הסכמות אשר תייתרנה את הדיון בבקשה, לא צלח. לפיכך, נשמעו חקירות המצהירים וב"כ הצדדים סיכמו את טיעוניהם.

            דיון

9.         בפתח הדיון יובהר כי הבקשה שבפני הינה בקשה על פי החוק למניעת הטרדה מאיימת.